|
א.
הן באו מטבע וכפר
ועדיין בבית-ספר יסודי
ומאוד אפרורי
ידעו לעשות עסק
קפיטליסטי ממולח:
תמורת חוברות קומיקס
אמריקאיות (שבטח השיגו בשדה-תעופה באדיס-אבבה בחינם)
דהוהות אך רבגוניות
מכרתי כל נכסי (וגם עקרונותיי),
כשאני נותר נבוך ואומלל.
ב.
כשהתבגרתי יותר
ושמעתי ברחוב מספיק קללות וגידופים,
עברתי פעם אחת ליד
הכיתה הנפרדת שלהם,
אולפנא כך אומרים,
ועל דלת הכניסה התחנחן שלט:
"עברית שפה יפה."
אז לראשונה
הבנתי את משמעות הביטוי
עברית שפה קשה
לאמיתה.
ג.
אחרי שנים רבות,
כל פעם בהזדמנות
שאני רואה את דמותך
המקרינה חמימות
ומעמיק בפשטות עינך,
אני סופסוף נזכר
איך זה להיות
אדם. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.