זה ה-charm. זה מה שזה. הוא לא הבין על מה הם דיברו.

בועז היה נחמד. בכלליות. הוא השתדל להיות נחמד, אם זה להחזיק
את הדלת עוד שניה לזקנה שבאה, להרים את העפרון לסיוון שישבה
לידו בכיתה או לעזור בשיעורי בית לגל באנגלית כשהיא לא הבינה.
אמא ואבא שלו אמרו לו שזה בגלל שהוא סקרן, המורים טענו שהוא
עושה את זה מרצון ל"עזור לזולת". בועז לא ידע מה זה הזולת.
תמיד חשב שזה נורא דומה לזרת או זבל. לא היה ממש חשוב לו לעזור
לשניהם.

כל החיים שלו התייחסו אליו בתור השליח. כשיש בעיה נשלח את
בועז. זה היה המוטו סביבו. הילדים בגן ביקשו ממנו לדבר עם
הגננת על זה שהקוביות הגדולות שבורות. בכיתה ב' הוא היה הנציג
שלהם במועצת תלמידים על הנושא שתופסים להם את המגרש כדורגל.
בכיתה ו' אחרי שעבר עיר הוא מצא את עצמו נוסע למדרש של ראש
העיר כדי לשאול אותו למה הבי"ס שלהם כל-כך צפוף כשיש תקציב
לבנות חדש. בכיתה ח' חזר הביתה בוכה כי המנהלת לא קיבלה את
הבקשה שלו לתלבושת חופשית בביה"ס. בכיתה י' אחרי שניהל מאבק
ארוך נתנו לו לצאת לטיולים של התנועה החדשה שהיו חברים בה עוד
5 ילדים מהשכבה הוא גילה שלא תומכים בו בכלל.

ובזמן האחרון בועז לגמרי שם לב שה"קהל" שלו לא מאחוריו. הם
שמחו על זה שבועז ינהיג. הוא נהיה סמל כזה. כשצריך משו פונים
לבועז. התפוקה שלו מכך פסקה לגמרי. כשבועז היה זקוק לעזרה
לבגרות בהיסטוריה אף אחד לא הסכים לעזור לו. הם צחקו לו
בפנים.

אמרו לו שזה ה-charm. כנראה ש-charm לא מספיק טוב כדי לקבל 100
בהיסטוריה.