אל תבכי ילדה, ככה זה בעולם
הדברים לפעמים לא מסתדרים.
את נמצאת כאן לבד, לבד עם כולם,
ותמיד איכפת לך מה שהם אומרים.

מדברים בלי סוף, מחשבות משונות,
יש כאלה שפתאום פוחדים לחשוב,
את נשארת לבד, ונמאס לך לקנות,
מה שהם מוכרים, רחוק להיות קרוב

ממך, ויש משהו באויר
שגורם לך לא לרצות,
להבין את זה עכשיו, לקבל שזה הסוף
הוא שוב הולך, את הזמן הוא מעביר
ואת לא רוצה לראות
שיש משהו באויר...
אולי נמאס לשנינו לחכות.

אל תבכי ילדה, זה בכלל לא מתאים,
הדמעות לא מצליחות להפסיק.
את שוב חיה לבד, בסביבה של מתים,
וזה עצוב שהעולם נראה כל כך מצחיק.

מדברים בלי לחשוב, וחיים בלי תקווה,
יש כאלה שפתאום פוחדים לחיות.
את נשארת לבד, עם פחות אהבה,
והם אומרים לך  שיוצאות רק שטויות.

ממך, ויש משהו באויר...
שגורם לך לא לרצות,
להבין את זה עכשיו, לקבל שזה הסוף
הוא שוב הולך, את הזמן הוא מעביר
ואת לא רוצה לראות
שיש משהו באויר...
אולי נמאס לשנינו לחכות.