מעופף ומדלג בין כל השלוליות,
מפטפט ללא הרף עם חזאי מזג האויר
ושלושה חסרי בית עייפים
שרוקמים לך תוכניות לעתיד.
נשכתי אותך בכף היד.
המשכת עם האופניים שלך לכיוון הכיכר
כשכולם ברחוב פערו פיהם
ובלעו את האדמה.
נשארתי על הספסל, לחכות לך עוד קצת
כי אתה הילד היחיד בניו יורק
שיודע לאהוב
וזה אומר שמתישהו
נהייה חייבים להפגש.
17.1.04
לאביעד - ששותק יותר ממה שהוא מדבר, וגם זה בסדר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|