הגענו לגבול שבין דיבור לדממה
ואני שמח על כך ומחבקך.
כעת איני זקוק למילים
שנעלמות במגע.
המעט שעוד אוכל להסתפק בו
הוא לשמוע את צחוקך מרחוק,
הרגע שבו הטוהר נשאר יחידי
ומהבהב לי בנצנוצים של אושרך.
כאן, עברת בצעד אחרון אל ממלכתי
בעודי מדלג אל תוך הסכמתך
מעל חוט דק הניתק בנשיקה.
הברירה שלנו מתחלפת בניד ראש
מבט, סגירה של עפעף, ריח גוף.
ידיעה כזו של תחושות
גם כשניצבים בינינו אלף קירות.
את מושיטה לי אותך
כמו סוכריה עטופה לילד קטן
אותה ארצה לשמור שלא תיגמר.
את נפתחת מעצמך
מגישה לי את המתוק
ולא נותר אלא להתבונן בך
אך מבעד לתריסים סמיכים.
נרגש לראותך פושטת בגדים של ספק
מעורפלת, מוארת באורו של סהר
מתעתעת בי יותר מאשר אני בך.
בגבול שבין דיבור ודממה
נעלם הצורך להשלים חסר של עבר
ולפתע הכל מואר יותר.
אז ארצה להיאחז בך ולקפוא
כמו מי טל על עלה של בוקר
שהופתע על ידי חורף ופוך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.