|
בו שכנים ושכנות דיברו דופי
כשגזלו מידיו צעצוע.
והוא היה מבולבל מהדופי
אבל מחייך
כי עכשיו הילדים האחרים יאהבו אותו
כי הוא נתן להם מעצמו
נתן ונתן
ובכל זאת עם השנים מצא עצמו עסוק
בשכלול
יכולתו להסתיר את עצמו
עד שלא נותרו לו יותר צעצועים.
עד שהחליט: די
אני רוצה עכשיו להיות חי
להישאר עם המעט שלא נגזל ממני.
וכבר לא היה אכפת לו
אם שוב הם מדברים בו דופי. |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.