זה לקום ביום שבת
בבוקר, מוקדם (בסביבות שמונה)
ולשים תקליט של מריאן פיית'פול ו
להרתיח את עצמי בתוך
קומקום חשמלי (שתיים סוכר, אחד
וחצי נס)
ואני כבר חשבתי שלא אצליח ליהנות יותר
באמת מרגעים קטנים
אישיים
שלי
(מסתבר שאפשר. במינון.)
ועדיין, למרות הכל
כשפתחתי את קופסת הגבינה
הצהובה (כמו המחלה)
וראיתי חתיכה אחת קטנה,
לא משומשת,
רציתי למות (מאותה צהבת)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|