אני חושב שהתחלתי להתאהב בדנה, רק אחרי ששני ערסים בקיוסק של
הבריכה של האוניברסיטה
שקנו פעמיים דיאט קולה, דפקו בה מה-זה מבטים.
והיא, היא בכלל לא הסתכלה עליהם. וגם לא עלי.
דנה הייתה בחורה מיוחדת, או איך שהחבר שלי יוסי אומר "יפה ממבט
שני". אבל את המבט השני הזה, בניגוד למבט הראשון שנעלם מהר
מהעין עוד לפני שמספיקים ללחוץ על 'רקורד', את המבט השני הזה
אפשר היה ממש להקפיא. יוסי אומר שאם אתה משאיר את המבט הזה
יותר מדי על 'פאוז', אז בסוף הוא נמחק לך מהזכרון. ואני מעריך
דווקא מאוד את מה שלחבר שלי יוסי יש להגיד אז חיפשתי בכל
הקלטות שלי את הקלטת של "דנה1 - דנה במבט שני".
מצאתי את הקלטת, הרצתי אותה לאחור, הוצאתי את הפופקורן מהסיר,
פיזרתי עליו קצת מלח, התיישבתי על הספה בסלון, אכלתי פופקורן
מהסיר וירקתי את התירס שלא תפח על הריצפה, ראיתי את דנה
והתאהבתי בה שוב.
ראיתי אותי עומד בקיוסק של הבריכה של האוניברסיטה מלקק קרטיב
לימון. מצד ימין שלי עומדת בחורה עם שיער שחור מתולתל, גופיה
בצבע טורקיז, ומשמאלי שני ערסים שמזמינים פעמיים דיאט קולה.
הארס הימני, זה שיותר קרוב אלי, מציץ ימינה. אני עוקב אחרי
המבט שלו ורואה שבקצה שלו יש בחורה עם שיער שחור מתולתל וגופיה
בצבע טורקיז. הוא מעביר את הראש שלו שמאלה, לעבר חבר שלו ואז
מחזיר אותו שוב לימין. יש לו מבטים של גבר חם, של גבר שמתחמם.
וגם אני כנראה מתחמם, כי אני שוכח את כל כללי הזהירות ומביט
מהר ימינה מסוקרן על מה הוא מסתכל, ורואה קעקוע של אותיות
סיניות על הכתף השמאלית שלה ואת העיניים שלה שמשתקפות במראה
שיש בתוך הקיוסק והן בצבע של הים, של החוף של הקאנטרי קלאב קצת
לפני השקיעה. ואז היא מערבבת כפית סוכר בקפה שהזמינה ונעלמת
בין כל כסאות הפלסטיק שמפוזרים בדשא.

ואני נשאר בקיוסק עם עם שני הערסים והדיאט קולה, והפופקורן
שכבר כמעט נגמר לי. ועכשיו מרוב עצבים אני מתחיל לנגוס בכל
הגרעינים של התירס שלא תפחו, לוקח אותם איתי בפה עד לטלויזיה,
ויורק אותם על הדמות שמופיעה על המסך, מלקקת קרטיב לימון
ומחפשת בבריכה ולא מוצאת עוד לעולם בחורה עם גופייה בצבע
טורקיז, וקעקוע של אותיות סיניות על הכתף השמאלית שלה.

לבת שלי אני אקרא מיכל
(יד: מישל, מיי בל)