ינואר 2004

אני מסרב להשתתף במעגל הדמים,
אני, בן למעמד הפועלים
שנוסע באוטובוס לכל מקום ומקום
שקונה אוכל בשוק מחנה יהודה
מבין מהו פחד.
אתם, האליטה השולטת,
בני מעמד החדש, מעמד המושחתים
אינכם מבינים את ערך החיים
רק ערך הכסף.
הפחד שלכם: להיות עניים,
לא בגלל שאתם חרדים להיות רעבים,
אלא מכיוון שהעוני יפגע בכבודכם הנבזי והעלוב.
אינכם ראויים להיות מנהיגים.

אני מסרב להשתתף במעגל הדמים,
מפני שזעקת היתום, האלמנה וההורים השכולים
חזקה מכל שאיפה, כביכול, להגדרה עצמית,
ובשם אותה הגדרה עצמית זעקה זו ממשיכה
להינשא בכל רוח במזרח התיכון.
מתים יהודים וערבים. ערבים ויהודים.

ומי כתב את הפסקה האחרונה?
יהודי או ערבי?
קשה לדעת, כי בסופו של כל יום
אנחנו - בני מעמד הפועלים,
כולנו בני אדם.

אך, עד שכולנו נסרב, האליטה תמשיך לשחק בנו,
ונמשיך להרוג ולהרג, להמית ולמות,
בשם הרווח, ההשתלטות,
ולמען הגאווה הטמאה, שנולדה בחטא,
של המנהיגים, לכאורה.
כן, כן- אותם מנהיגים לא ראויים.

אזי:
בשם הילד היתום שקולו הושתק,  
בשם האלמנה הצעירה שתדע רק כאב,
בשם ההורים השכולים אשר עבורם הזמן נעצר,
בשם הרגליים, הידיים, העיניים שהושמדו,
בשם כל פצע,
בשם כל דמעה,
בשם כל בכי,
בשם כל היגון,
בשם כל תינוק בן יומו שעוכב במחסום, ומצא שם את מותו,
בשם כל ילדה שלא נוצלה מהרסיסים, ומתה בייסורים,
בשם הבא בתור ובשם אלה שבתור הבא,
אני, שבתאי גולד, בן לחיים ושרה, יליד 1982
קורא לכם לסרב.