כמו מלים בלי מנגינה,
כמו סיפור בלי עלילה,
נותרתי דומם חסר מילה.

בין הראש ללב,
בין הלב לכאב
ובין הזוהר שאבד בעיניים,
לברק בשמיים, אשר גם הוא נעלם בינתיים.

בין תקופה נפלאה ובין תהליך של גדילה,
טמונה הידיעה ועמה ההפנמה,
עם שחולף הזמן ועם תחושה כבדה שאין לאן...

כמו מלים בלי מנגינה,
כמו סיפור בלי עלילה,
נותרתי דומם חסר מילה.

בין מקום למקום, כמו בין מעבר מחלום לחלום,
בין מציאות מטורפת ובין מציאות משכרת,
נפתחת לה עוד דלת -
דלת מסתובבת.




הקרדיט לשיר הזה שמור לחבר טוב שלי, שביקש להישאר בעילום שם.