"זה פרחים"
אמרה קטנה אחת
בלי להסתכל,
"הלוואי שלי היו כמה כאלה
הם נורא יפים".
לא היה לי מה לענות לה
כשהבנתי שהיא צודקת
אז ליטפתי לה את השיער
והיא בכתה.
הדמעות שלה נפלו
על עיתון מקומט שהיא ליטפה.
היא נשכבה וחיבקה אותו
"אני לא עוזבת אותך.
תראה איך לכלכתי אותך.
עכשיו אתה בטח שונא אותי.
אני אלך אם אתה
רוצה להיות לבד.
יא שקרן מלוכלך!
יא מגעיל אחד!
אהבתי אותך
ואתה בכל זאת הולך.
למה כולכם
תמיד מאכזבים אותי
כולכם אותו הדבר".
"זה עיתון"
אמרתי לה בעיניים גדולות
ומבט מסכן.
היא ניגבה את האף בשרוול
וצחקה עם ריר,
ניגבה גם את הפנים
ומרחה על הסוודר.
ואז מרחה את עצמה עלי.
ככה נרדמנו איזה שעה.
מצחיק איך הסתכלתי עליה
מדלגת עם סוודר ושמלה.
נשמתי את עצמי ונשכבתי,
מעניין מה יקרה עכשיו.