אני זוכרת המון דברים מהילדות שלי...
הייתה לי ילדות מדהימה שלא תבינו לא נכון...
אבל כנראה שלא תמיד הכל חייב להיות כל כך טוב - אלוהים חייב
להוסיף מדי פעם משהו רע
כדי שיהיה איזון.
בכל מקרה,
אחד הדברים שאני זוכרת במהלך הילדות שלי
זה שכל שנה הייתי הולכת לאזכרות של שני הסבים שלי
לא הכרתי אותם, לעולם לא ראיתי אותם - וזה חבל
אבל זה לא העיקרון פה...

עד שהוא נפטר לא הייתי באמת בהלוויה
אף פעם לא הייתי עדה לרגע שבו מכניסים גוף של אדם יקר אל תוך
האדמה ומכסים אותו בחול
אחרי זה שמים מעליו איזה מצבה כזו משיש וזהו! נגמר...!

כל הזמן הזה שהייתי ילדה ועד היום הזה
במהלך האזכרות של הסבים שלי מדי שנה לא באמת הבנתי מה מסתתר
מאחורי זה
לא יכולתי לתאר בדימיון, לעכל...
שמתחת למצבה הזו, שמתחת למבנה משיש הזה
היה פעם אדם... שהיו לו חיים רגילים או לא רגילים
אבל פעם הוא היה חי...!
הכרתי את הסבים שלי ככה כמו שהם עכשיו - באדמה...!

אבל כשהלכתי לקבר שלו..
ועמדתי שם לא יכולתי לעכל את זה...!
כי אני הייתי ברגע הזה שהכניסו את הבן אדם לאדמה
ראיתי  אותו - אומנם הוא היה מכוסה אבל אני זוכרת אותו
בדיוק...!
אני זוכרת כל רגע שחוויתי איתו במהלך החיים שלי
ואני לא יכולה לתפוס ולעכל את העובדה שהוא לא פה יותר...
לא בין החיים...
בשבילי זה כאילו לקחו אותו והכניסו אותו לאדמה - כשהוא חי...!
כי בשבילי הוא עדיין לא מת...!

זה מוזר כי כשאני הולכת לשם אני לא יכולה לבכות
אני לא יכולה להיפתח
כי זה כאילו אני לא מבינה את מה שמסתתר מאחורי זה
אני חושבת שאני עדיין לא מבינה את זה...!

זה כמעט אותו מקרה כמו עם הסבים שלי...
רק שאת המצב איתם אני מקבלת כמו שהוא
כי לא ידעתי משהו אחר...
אבל איתו-
בתור ילדה, שכמו שאמרתי הייתה לה ילדות מושלמת
אני לא יכולה לתפוס את זה
כי ידעתי משהו אחר
ידעתי איך הוא היה בחיים
אהבתי אותו והייתי קשורה אליו...

במהלך כל החיים שלי עטפה אותי הרגשה הזו שתמיד החיים שלי
יסתדרו
לא משנה מה...
לי יהיה טוב...!
אבל אז הוא נפטר...!
אז כנראה שההרגשה שלי התעטה אותי...! כנראה שלא הכל מושלם...!
אבל צריך לדעת לקבל מצבים כמו שהם בחיים
(אלא אם כן אפשר לשנות אותם - ובמקרה הזה אי אפשר)
צריך ללמוד להתגבר ולעבור משברים
הרי החיים הם למעשה מבחן אחד עצום!
שבסופו של דבר כל אחד נכשל בו...
בסופו של דבר כולם מתים... בלי יוצא מן הכלל...
יש שזוכים ליותר הזדמנויות ויש שזוכים לפחות

ותמיד כשמישהו מת אז שואלים למה...?! (למה דווקא הוא)
אבל זה ברור שסתם שואלים את זה - מתסכול, כי הרי אין תשובה
לזה!
איזה כוח מחליט שהגיע הזמן לקחת בן אדם והוא לוקח - בלי לחשוב
פעמיים...!
את הסיבות שלו לעולם לא נדע... (אם יש לו בכלל כאלה...)
את הסיבות שלו רק הוא יודע...