הרעל כבר זורם,
מתערבב עם דמך,
אני בטלפון, בוכה לך.
אתה אומר שאוהב,
בלי כוח לדבר.
איך אפילו אהבה
אותך לא עצרה?
ולא דמעותיי ולא מילותי,
לא עצרו אותך,
ואני הייתי שבורה.
אמונה שהייתה לי באהבה
מתה באותו הרגע,
אותה השנייה.
ורק את חיבוקך רציתי,
למות איתך בקשתי,
ולא הייתה תשובה.
כמו תינוק בעריסתו
אני מתתי,
בשקט, בלי ללחוש מילה
חוץ מאוהבת אותך.
מאותו יום אני השתנתי,
ללא רגש נותרתי,
ללא רחמים,
ללא דמעות.
תשוקה לסיים את מה שעצרתי.
למות.
להותיר אותך כאן.
בלעדי.
אתה ניצלת בנס
הם אמרו.
אך אותי לא הצילו,
מתה אני מבפנים. |