רועי מיגמי / תובנות |
על הגשם שיורד
על השמש שאינה
על חושך ושממה
ודממה
ואנשים - הולכים ושבים
בדרכי עוברים
חוצים את נקודת מבטי
היה החלום כאמיתי
ואני - ואני מסתכל מהחלון
על אדי הקפה המהביל
בעודם הופכים לטיפות הגשם
של סערה עמוק בנפשי
והזמן - עובר
בוקר היה לערב
ובתוכי נכרה קבר
לנפשי ההרוסה
ושם - מול החלון
עולם סגור בעל קלון
הרעש של הדממה
האוכלת, המשמימה
ואני מסתכל מהחלון -
אל תוככי נשמתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|