פה זה נהיה אדיוטי
איזה משהו סתמי לספר
לא פוליטי,  לא אירוטי
אין לעשות דבר אחר...

בין כל השמשות שעולות ויורדות
חליפות בין רקיע לארץ
חי אדם ונע ולוקח תרופות
הרגעה וסמים של מרץ
ובניגוד של הסתם, שרוע
מכוסה בשמיכה לבדו
וקורא בלב הקרוע
שחשף לא מכבר את סודו -

שאין הוא חי כלל אלא צל קל
שייתום עם קיצו של האור
והרי את הזמן שעבר
לא ניתן להשיב לאחור.

וכמה שאתאמץ -
מהפה ייצא רק הבל
לא מרגליות, לא להבות אש
לא מנגינות של נבל.

ננסה לסכם זאת אחרת,
אם אחד ועוד כלום הם אחד
גם אם נכפיל ונוציא נגזרת
תוצאה מפתיעה במיוחד
לא תבוא ולא תתכן כלל
אין בפי כל בשורה
עוד שואף העשן הירוק
ולוגם שיכר שעורה -

על מנת לצמצם את הנזק
שנגרם לגופי בגללך
ואוכל אז לבחור איזה צדק
יתאים כשאשמע את קולך.