דממה חרישית,
שתיקה לילית.
מוניטור שמשגיח,
הכל נעול עם דלת ובריח.
מסתובבת בין חולים
ורק תוהה אם הם לא מתים.
הסוף כבר נגע בהם, הם נכוו.
והכאב כנראה ממכר,
שהרי לכולם זה חוזר.
סופרים את השניות עד הקץ,
בשמים מתבונן הנץ.
כואב ומחייכים,
צורחים ושוב בוכים.
חדר הזוי וקודר
והכאב כנראה ממכר.
ארמון מכושף, ארמון של סורגים.
כואב ומחייכים.
שואב את השפיות מהמח.
אין מנעול ואי אפשר לברוח.
נעולים מתוך המציאות -
כל כך רוצים למות...