דווקא יצא לי הרבה לחשוב עליו בזמן האחרון, איך זה היה כשהיינו
ביחד, בעצם אי אפשר לומר שהיינו ביחד כי פעם אחת זה לא נחשב
ללהיות ביחד- זה נקרא "סטוץ".
אני לא יכולה לומר שאהבתי אותו כי לא אהבתי אותו, אבל הוא היה
כל כך יפה, הוא נישק אותי בכזאת רכות.
הוא ידע איך להתנהג עם נשים, הוא אפילו הרשים את אמא כשעלינו
לחדר. שירדנו בחזרה הוא אמר לה שיש לה בת משגעת ושהיא יכולה
להיות גאה. אמא התלהבה ממנו.

אני לא יודעת למה הסכמתי להיפגש איתו שוב, הרי בפעם הראשונה לא
הסכמתי לו, אבל בפעם השניה הייתי פזיזה מידי, אולי הרגשתי שזה
מה שיעשה לי טוב, אז הסכמתי. כמה שאני טעיתי... זה לא עשה לי
טוב.
אני צריכה יותר מ"סטוץ". אני צריכה מישהו רציני.

איך הוא קנה אותי בכמה מילים יפות ואני כמו מטומטמת הלכתי
אחריו. היה לו את הקסם הזה שלא היה לאף אחד אחר,
הקסם הזה שמשך אותי אליו כמו מגנט.
כשישבתי איתו לא יכלתי להפסיק להסתכל לו אל תוך העיניים -
עיניים ירוקות וגדולות עם ריסים ארוכים ומושכים. אפילו זכיתי
לנשק לו את העיניים פעם אחת.

ידעתי שלא יצא מהסיפור שלנו כלום - זה היה ברור,אבל אולי בגלל
שזה היה כל כך ברור בכל זאת הייתה לי איזושהי ציפייה, אבל
כגודל הציפיות כך גודל האכזבות וכמובן שהתאכזבתי ממנו כמו מכל
האחרים.
יש בי משהו שמרחיק או מפחיד אותם, אולי בגלל זה לא היה לי אף
פעם מישהו רציני, אני יודעת שיהיה לי בעתיד, אבל אני לא מפתחת
ציפיות-
כי כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.