צעקה של שעות אחרי הצהרים, משהו ששומעים רק כמישהו מת בסביבה
שלך וקוראים לאמבולנס מאוחר מדי, אפשר לעצום את האוזניים
ולשתוק. זה טוב לא להגיד שום דבר. זה טוב לחכות ולהתבונן,
להסתכל בעיניים, לא להבין, לא לחשוב בכלל, אלא רק לעצום, רק
לסגור עמוק עמוק, לנשום חזק חזק ולבהות במי שנוסע מלפנייך
במכונית גדולה עם אשתו השמנה, מוזרק מורפינים משוגעים ואתה
מתלונן. כי הם הפריעו לך לישון בלילה ואתה לא יכול לראות
טלוויזיה יותר. אתה יכול לשמוע את הצעקה שלה אבל אתה מעדיף
לראות קומדיה ובכלל, זה צהרים וזה הזמן לישון, זה הזמן של כולם
לישון ושיפסיקו לצפור כבר. בוא נעצום את העיניים. בשעות האלה
שאתה שומע את הצרחות, צרחות של כמעט לפני הערב, שעות של
השקיעה, מישהו צועק הצילו כי כבר לא טוב לו, מישהו נופל, אתה
מנסה להבין מאיפה הרעש הזה אבל אין לך ממש מה להגיד. מישהי
יפה, ממש יפה הולכת ברחוב וכולם שורקים לה, כולם מציעים הצעות.
היא לא מקשיבה. היא כבר לא מקשיבה לאף אחד מאז אחר הצהרים. עד
שהיא מסיימת לחצות את הכביש המאוס אף אחד כבר לא מדבר, העקב
נשבר ומישהו שיכור מקיא ליד הבית שלה. שוב. אבל היא תתבונן,
תקבל בחילה ותמשיך, קצת פחות מאורגנת מקודם. אבל תמשיך.
האמבולנס נוסע והוא כמעט מאבד את ההכרה. אשתו השמנה מסתכלת
עליו ויודעת שעכשיו היא תצטרך להתחיל לעבוד וזה כבר מאוחר מדי
בשבילה, כי כל העבודות הטובות כבר תפוסות. יש פקק והאמבולנס
כמעט לא נוסע. המכוניות האחרות לא רוצות לזוז. גם לא הוא. הוא
צריך להגיע הביתה מוקדם לפני שהיא תכתוב שהיא רוצה להתגרש,
לפני שיהיה לו זמן להגיד לה לא. הוא צופר וצופר וכמעט כבר ערב,
השמש שוקעת והרמזורים בקושי זזים. למה הם נשארים ככה. סתם,
ככה. תעצום את האוזניים שוב. הרעש של הצפירות ברחוב, הרעש של
המפגינים במחלף. היא כמעט הגיעה לקצה של הבית והעקב כבר הרוס.
כמה חבל שמוציאים כל כך הרבה כסף על משהו שנהרס כל כך מהר.
ואפילו לא במבצע. נמאס לה כבר והשיער די הרוס, לא מספיק
שמפטרים, למה לצרוח. הבוס הבטיח שהפיצויים יגיעו בדואר אבל כבר
לא בטוח שהיא תישאר בבית, אולי היא תחזור להורים. המכונית כבר
מקולקלת בחוץ, השמש לא עושה לה טוב, אולי כדאי שילך לבדוק מה
קורה שם, אולי גונבים לו שוב את הסטריאו. אולי. הוא מת. אפילו
לא הספיקו לבוא לבית חולים והוא איבד באמצע את ההכרה ופשוט מת.
היא צעקה קצת, בכתה קצת ועדיין נשארה בתוכה האישה השמנה שהוא
לא נתן לה לפרוח. בפנים היא שמחה קצת, בפנים היא יכלה לא
להעמיד פנים. היא ידעה שעכשיו היא תצטרך להעמיד פנים הרבה
יותר. ועוד צריך להודיע לבת ולבן. מישהו אמר שאנסו מישהי ברחוב
ליד ולא שמעו כלום. אף אחד לא קרא למשטרה ואתה מתחיל לחשוב
שהעולם הזה מתחיל להתדרדר כל כך ולאף אחד לא ממש איכפת יותר.
אז אתה נזכר ששמעת מישהו צורח הצילו אבל חשבת שזה שוב אלה
מלמטה משחקים במשחקים החולניים שלהם של הצעירים. ואתה עדיין
צעיר, פשוט כבר לא איכפת לך מלשלם מסים ולקבל על הראש. אבל אתה
לא תגיד כלום ותחזור אל הטלוויזיה שלך כי אף אחד לא יוכל
להוכיח כלום. היא תצטרך לחזור להורים אבל לאבא יש בעיות לב
ולאימא כבר נמאס לשרת אחרים. אולי היא תקפוץ יותר מאוחר להגיד
שלום אבל אף אחד לא עונה בבית והפלאפון של אבא מנותק. השכנים
בחוץ יספרו לה מה שקרה. אחר כך. ואחר כך אתה תקבל טלפון.
ותעצום את העיניים עמוק עמוק, תנשום חזק חזק, תבלע את המילים,
תחכה קצת, כמה שניות ותבדוק את עצמך אם אתה בסדר. כי זה
תורשתי. ותסגור את הטלפון. ואחר כך תבוא לבקר. אולי תבכה
אפילו. אם מישהו לא יהיה מסביב.