הכעס גואה בי, מאיים להשתלט עלי.
דמעות ליבי זועקות, מתחננות לצאת החוצה.
אני בכל כוחי מנסה לעצור אותם. אך לשווא.
העלבון, הכעס, ההשפלה, האכזבה והשנאה,
מכרסמים את ליבי.
מנסה לעצור את כל בכיי שרוצה לפרוץ מתוכי.
מתי סוף סוף אשתחרר מהרגשות האלה ששורפות לי את הלב?
מתי סוף סוף יעלם הכאב?
הדמעות זולגות על לחיי, מרטיבות חרש את פני.
יש בי כל כך הרבה אהבה לתת!
האם יש מישהו בעולם שבאמת רוצה לזכות בה?
סכינים חודרים, דוקרים את ליבי הפצוע,
זה אותו כאב של אובדן של דבר שא הכרתי,
אך בו חשקתי ולו התיימרתי.
חודשים רבים אני נושאת את אותה תפילה ושאלה -
מתי אי פעם אהיה חופשייה?!