יום שישי, 16.1.2004 שעה 13:00
חיים דפוקים, מה לעשות? כשאתה עצוב ולאף אחד לא אכפת זה מעניין
אף אחד חוץ ממני. התבודדתי למשך כל היום. בוחן בפסיקה שלא הולך
כי הוא דפוק. רוצה שמישהו ישים לב אלי אבל אחד לא שם עלי,
אנשים מקניטים אותי בכל רגע שהם רואים אותי ואני מת להרוג אותם
בכל מובן המילה. חזרתי הביתה והתעלמתי מכולם.
אני לא צריך אף אחד אם לא רוצים אותי. זה כבר יותר מדי ברור
שלאנשים אני רק מציק ומפריע להם בדברים שהם עושים וזה מדובר
בכולם. מה לעשות? אני טיפוס מעצבן. אין לי שום דבר שמייחד אותי
או איזו מעלה טובה שאני מצליח לחשוב עליה אז מה אכפת לי כבר?
אם ה' לא היה רוצה את זה הוא היה נותן לי מעט יותר שכל כדי
לתקן את כל מה שקרה לי בעבר ולעשות את החיים שלי טובים יותר.
יש עומס ענקי בשיעורים ואין לי כח כבר... נמאס לי מהתכונות
השליליות שיש לי והשתקפות שלי שרודפת אותי כל היום במראות או
כל דבר שמחזיר אור אחר. אני פשוט לא רוצה לראות את עצמי, אני
לא אוהב להסתכל על עצמי בעיינים. אני אדם דפוק וזו הסיבה
שמעולם לא זכיתי בדברים שכסף לא יכול לקנות.
איך שבאתי הביתה פשוט לקחתי בלי לחשוב פעמיים את הסכין מהמגירה
שבמטבח עליתי למעלה ונעלתי את החדר. הנה עוד דוגמא של תכונה
מפגרת - למה אני בכלל כותב את זה? כי אני מחפש תשומת לב, נכון
משהו מדהים? נו, תרחמו עלי כבר. כשעליתי כל כך רציתי לקחת את
הסכין הזה ולתקוע לעצמי בלב. שימות מי שהמציא רגשות, אני שונא
את כל החיים שלי ואת המסכה המטומטמת הזאתי שאני עושה לעצמי.
אני מסתכל על הסכין הזאתי עכשיו ויש לי פשוט דחף לקחת אותה
ולסיים את החיים שלי. ניסיתי לפחות לפצוע את עצמי אבל אני לא
מצליח, אפילו שריטה קטנה שתרד ממנה דם שאני אוכל להרגיש טוב
יותר. והנה דוגמא לעוד חוסר איזון שיש אצלי - שהרבה מהזמן אני
אדם טוב ומתחשב ואוכל אותה בגלל זה, והרחמנות הדפוקה שלי
(להיות אדם טוב זה חרא, כי מה לעשות, רואים איך ה' פודה לאנשים
טובים וכל החארות האלה בחוץ כמו מלא ילדים מהשכבה שלהם החיים
שלהם מחייכים אליהם). לעזאזל עם ההרצאות של ההורים, מה שיקרה
אם אני לא יהיה פה זה הדבר שהשפיע עלי הכי הרבה. ואם זה כמו
שהתנך אומר שזה עולם נסיון וכולם בו... מי אמר שאני רוצה להיות
בו? זה כבר לקיחה של אחת הזכויות שלי, ולכן זה מצדיק את העובדה
שלי שלחיות זה לא מששת החובות זה מששת הזכויות. זכותי היא
לחיות והיא אינה חובה. אם הן אדם רוצה להתאבד, שכולם ילכו
------. זה מה שאני אעשה אם זה מה שאני רוצה, ואם זה מפריע
למישהו, יצטרך להשלים עם זה.
אף פעם לא זכיתי לדעת מה זה אהבה, אף פעם אחת... בעוד שאחרים
כן הצליחו. ניקח לדוגמא את תומר מהכיתה שלי, אני הייתי מתחלף
איתו בשנייה. הבן אדם יותר חכם מכל השכבה, יותר חברותי. בנוסף
לכל, כל בחורה שאהבתי ורציתי - הוא השיג גם מבלי להתאמץ כל כך
הרבה. שיר התאהבה בו וזה עוד שבסוף גם הוא הפסיק להיות חבר
שלה, מהסיבה שהוא לא אוהב אותה... בשביל שאני אצטרך "לסבול"
דבר כזה, הייתי נותן את החיים שלי.
אני פשוט שונא את החיים שלי... במיוחד שעוד משקרים לי בפנים.
אומרים לי שאני יפה, נעים להתסכל עלי וכל הבולשיט הזה. מעניין
ששלחתי גם תמונה ששלחתי למישהו אחר באי סי קיו נאמר לי בקלות
שאני מכוער תוך נסיונות של עידוד דפוקים חסרי תקווה.