בקצה היקום יש מקום קטן.
ליצורים שחיים שם קוראים מיקינלעונים.
כמובן שכולם חכמים ואידאליסטיים ובד בבד רק יושבים ומדברים כל
אחד על ערכיו ההומניים-מושלמים המציגים אותו בצורה הכי טובה
שרק אפשר.
אותם מיקינלעונים חונכו מגיל צעיר להיות בעלי יכולות מנטאלית
ואינטלקטואלית גבוהות.
 כמה חבל היה כשפלשו לעולמם ההרמוני היפה הירוק והשיוויוני,
על-פני השטח המינקפסים- יצורים איומים תככנים בעלי יכולות
מדהימות בתחום הגישה הבין אישית.
ביכולתו של החלש ביותר בינם ליצור סכסוך תהומי שיגרום אפילו
למיקינלעון הכי אמיץ ומיוחד לצאת מדעתו ולהכנס לסחרור תהומי של
שנאה עצמית וברברנות שלא יודעת גבול.
 לבסוף הגיעה השעה. שעת הפלישה, אף אחד מהמיקינלעונים לא ידע
כיצד הצליחו המינקפסים לחדור את כל ההגנות של הכוכב הקטן, או
מדוע ירצו בו.
 מנהיג המיקינלעונים, שאיש לא ידע מיהו וחייו היו בגדר
תעלומה
נתפס והוצא להורג במיתה משונה ואיומה- הוא בודד למשך כמה ימים
מכל חברה וכאשר החל לדבר עם עצמו מצא נקודות מחלוקת רבות עם
עצמו עד שלבסוף פרץ בזעם אחד הצדדים בוויכוח והרג את אחיו.
 סופו של הסיפור אינו עצוב.
בדעבד, גילו השורדים שהמינקפסים הם למען האמת חבורה של יצורים
נעלים, אצילים, הרוכשים כבוד רב לכל היצורים ביקום מתוך הבנה
שאין כל טעם בהכחדה- היא טיפשית ופרימיטיבית.
לא הם האמינו בחינוך אמיתי, לא במה שהגישו מוסדות החינוך
המקומיים.
אותם שורדים למדו את דרכיהם החדשות והניסיוניות של המינקפסים
והביאו לשינוי מחשבתי בקרב כל יושבי הכוכב שלהם.


                              לכל מי שלא הבין את המסר במשל
זה- חבל!!!