בגיל עשרים אני מרגיש שכבר עברתי הכל.
עברתי ילדות קשה, עברתי התעללויות נפשיות. עברתי את הגטו ואת
מחנות ההשמדה. עברתי שתי לידות שאחריהן לא הצלחתי לחזור למשקל
המקורי. עברתי שואה גרעינית. עברתי גירושין ולקחו לי את
הילדים. עברתי התרסקות מטוס ועברתי תאונת רכבת. עברתי אונס.
עברתי רצח. עברתי התמוטטות עצבים ושיקום במוסד לחולי רוח.
עברתי ניתוח מעקפים ועברתי אפליה על רקע דת, גזע ומין.
עברתי הכל והגיע זמן למות.
בגיל עשרים אני לא יכול למות. מחקרים מוכיחים כי תוחלת חיים
ממוצעת של אדם היא שבעים וחמש שנה ולא עשרים.
אני לא יכול למות: בית ספר - צבא - אוניברסיטה - מקצוע - עבודה
- משפחה - ילדים - פנסיה - נכדים - ורק אז אפשר לחשוב על
מוות.
מעייפים ומייגעים הם חייו של אדם. מלאים בתסכול ובציפייה למשהו
לא ברור.
משהו לא ברור = אהבה
זאת התיזה שלי. האמונה שלי, קרן המזבח שלי.
אם לעבור את כל המסלול המייגע שמפורט למעלה - אז רק למען אהבה.
ואם לשנות אותו, לעשות אותו אחרת, לרמות או בכלל להפסיק באמצע
- אז רק בגלל אהבה.
כי אם עברתי את כל מה שעברתי - למה אני לא מת?
אם כבר למות - אז רק למען אהבה. ואהבה כנראה לא הייתה לי.
תהיה.
וכשהיא באה, הדורה ונהדרת, מלוכלכת ופרועה, או סתם אהבה
הולוגרמית - מה הלאה?
להלן ארבעת הרביעים:
1. X>0
Y>0 אהבה.
אני מאושר. הרגש מתפרץ, קובע שיאים חדשים. היצר בא על
סיפוקו
גם הוא. כמה טוב... בחוץ קיץ.
2. X>0
Y<0 שבירה.
שלב מעבר. יכול להמשך שנים ויכול להיות קצר מאוד. אולי
האהבה
מתיישנת, אולי קורה אסון. בכל אופן אני יודע שנגמר. סתיו
בחלון.
3. X<0
Y<0 תסכול.
כל כך כואב לי. אילו רק הייתי יכול לטפס על קירות. חשוך
מאוד. אני
מפוזר לחתיכות קטנות. מתי כבר יגמר החורף?
4. X<0
Y>0 ציפייה.
בחוץ מתחיל להאיר מוקדם - אביב. איכשהו הצלחתי לאסוף את
הרסיסים שלי. אני מרגיש ויודע שמשהו חדש עומד לבוא. משתוקק
לקיץ.
- חשוב 1: אין משך זמן מוגדר לכל רביע. כל אחד מהארבעה יכול
להמשך שנים, ימים או שעות - הכל תלוי בנסיבות
ובבן אדם.
- חשוב 2: כמובן שבקונספציה יש יוצאי דופן. יתכנו נסיגות נגד
כוון השעון
(לדוגמא מרביע 4 לרביע 3), או דילוג על רביע
מסוים
(במקרה הטוב על רביע 3).
אחרי הכל, עונות השנה ומזג האויר הם דבר משתנה
שגם
המטאורולוגים לא תמיד יכולים לחזות, ומשוואות
אי-רציונאליות
הן לא דבר נדיר בימינו.
זהו המעגל הטריגונומטרי של האהבה. אהבה שנשברת ומביאה לתסכול
שהופך לציפייה לאהבה חדשה וחוזר חלילה.
שום דבר אחר לא חשוב.
אני מחוג קטן. כמה הייתי רוצה לזרז את המנגנון ולהגיע לרביע
הראשון... ואז להשעות כמה שאפשר. ואז - כן, למות. במרווח הזה,
שבין האהבה להפסקתה - שווה למות. כשציר ה- X וציר ה- Y הם מעל
ל- 0.
אושר.
אושר.
ככה מתו רומיאו ויוליה, ועכשיו הם בטח בגן עדן - מזדיינים עד
שיוצא עשן. |