מתוקונת קטנה, נשארה בי תפילה,
לכתוב, לחרוז לך עוד שיר.
את היית מן חלום, פנס נוצץ כמו יהלום,
אגדה שאיש לא מכיר.
ואני בתמימות ובחוסר זהירות,
הנחתי לך מתוך ליבי לחמוק.
עוצם את עיניי, סופר כישלונותיי,
כשאת עצמי אני מת לחנוק.
כי כלום לא משתווה לך כאן,
לא משתפר גם עם הזמן.
כלום גם לא דומה לך,
כשכלום לא משתווה לך.
מחפש תירוצים כמו במסלול מירוצים,
להגיע ראשון אל ליבך.
אני סוס עבודה, כמו יונה בודדה,
מוכן לחיות או למות בשבילך.
ויש בי חלום שהוא צורח פתאום:
"אולי סליחה, אולי סליחה כאן תעזור ?"
ליפול על ברכיי, להתחנן אז אולי,
הכאב, הכאב יעבור ונחזור...
כי כלום לא משתווה לך כאן,
ולא יוצר בי שום עיניין.
כלום גם לא דומה לך,
כלום לא משתווה לך.
אנחנו צריכים לדעת למחול ולשכוח הכל.
כי גם את, הרי גם את בי פגעת.
ולהתחיל מהתחלה, כמו תפילה, כמו משאלה,
ושתגעי יותר משאת נגעת
כי כלום, ממש כלום, לא משתווה לך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.