|
נצרבת מצחנה של אשמה
מנסה להתנתק מכאב המציאות
כל העולם הוא קהל ואני הבמה
ואין יורד עוד מטר של חירות
לבד בעולם של חשכה
צוללת לעמקי השאול
על הפרת ההבטחה
לצלילי חרדה פותחת במחול
בעיניך מבט של טוהר
שמערפל את חושיי
אל לבי פתחת את הצוהר
ולקחת איתך געגועיי.
ככה זה לשלוח אהבה בדואר. |
|
|
שתי מילים:
מילה ראשונה:
(ניפנוף עם
היד)
מילה שנייה:
(חיבוק עם
מסעודה משדרות)
נו...
נו...
מה קשה!
שלום חבר!
לא מזהה?
יגאל עמיר, מנסה
משחקי חברה על
זאת שאהבה את
התל אביבי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.