New Stage - Go To Main Page

גלית גרוס
/
כל בני האדם שווים

היום היתה מסיבה בשכונה הקטנה והחמודה.היה d.j של מוסיקת acid
וטראנס ושירים ערביים.

הילדים החמודים רקדו. כל היום היה רעש אבל זה היה נחמד.

כל כך רציתי שיבוא אלי מישהו מישהי נחמדה שאוכל לחלוק יחד איתה
את החוויה. אף אחד לא בא. יצאתי החוצה.

הערבים מסתכלים בי יהודיה יחידה.

הילדים אמרו: אולי תצטרפי לריקודים? אבל לא ידעתי אם היה זה
מבט של הערכה או זלזול.

התבוננתי ממפתן הדלת וחשבתי שבשנה הבאה אולי אצטרף.


קללת המודעות או ברכת המודעות- זו השאלה שמעסיקה אותי בהקשר
למבט. ברגע שאני שואלת את עצמי באיזה מבט אני מתבוננת בהם
כרגע- כאישה, כאם פוטנציאלית, כיהודיה, אז אני כבר לא יכולה
פשוט להנות ממבט ישיר, לא מתווך בהגדרות, לא מתווך בכלום, פשוט
אנושי וחם.



1999



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/3/00 4:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלית גרוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה