סתיו ושלכת בנתיב חיי.
רוחות מערב מבשרות
ציפורי שיריי וסיפורי גווניי,
אפרפר, אדמדם, נוטה לכתום.
שוררתי אליך כל שירת ימיי.
מכיר כל נים ונימה ומזמור.
הקדשתי לך כל לילותיי,
ימיי, שעותיי, רבים מספור.
מוטלת היום בידיך שלך.
עייפה, מותשת, שבעת מלחמה.
מלחמה ארוכה, מייגעת, קשה,
אל מול כל העולם - אחת קטנה, אישה.
עדין כאן, לך מחכה.
פועם געגוע, פורצת תשוקה.
אל כל שהיה זה מכבר ונותר,
סימפוניית חיינו - לא פקע אף מיתר.
ניגוניך, צליליך, התווים, המזמור,
שירת חייך - גאוות הדור,
אתה בעיני  Haמנצח.
כינור, עוגבים, לעולם הזורח.
הסתיו מתמלא באלפים של ריח.
ניחוחך בעיני כניחוח חציר,
רענן, חצוף מה, מאושר, צעיר.
הרוח נותרה כשהייתה בעבר.
הנפש זורחת - מחר מפואר.
הסתיו יחלוף לו עם כל הצלילים,
ואנו - רק אנו - עם כל העלים,
ננשורה יחדיו אל ערש אהבים,
שלכת חיינו,
הסתיו של ימינו,
חורף חיינו,
אחרית הימים.

שבים הגלים אל החוף
אדוותם מהבהבת אל נוף
ילדותנו, חווינו יחדיו,
גם ראה לא ראינו -
אך ידענו עכשיו.
זה לזו נועדנו.
ידעו אבותינו.
ידעו,
החרישו,
החליפו מבטים.
אמור לא אמרו
זה לזו -
אין מילים.