רגעים צרופים של שלמות באוויר. מהרגעים הבודדים של החיים.
תחושת שייכות עמוקה כבר עטפה את השמים.
מזג האוויר סגרירי ומעונן, שמאפיר את האופק, נושא עמו הדהודים
חרישיים של שלווה. בנקודה הזו, כבר אפשר לשמוע את הצלילים
המלטפים שגורמים לגוף כולו להזדקר. טונים בתוליים כאלה, שנדמה
כי הבורא בכבודו ובעצמו מפיק בגפו. משב רוח צונן סוחף אחריו
ריחות מתוקים של יבוליי פרדסים רעננים. זוהי שעת לפנות ערב
טיפוסית.
לו היינו מתעוררים עכשיו לא היינו יכולים לקבוע אם זו שעת ערב
או שעת בוקר חדש. השמש כבר נחה בין העננים ורק שרידיה
הכתומים-אדומים נראים ברקיע. אכן רגעי שלמות אלה.
אך לפתע, קול תופת מחריש אוזניים. שאגה שקוטעת את המוזיקה
ומוחקת את הציור.

הייתה זו יצירת מופת של הטבע. יצירה שעדשת מצלמה רק תעליב.