שאבתי מתוך עיני מוחי
תופס צורה כמו חימר.
מזגתי לתוך גוש אחד
תשוקה, באה והולכת
זיכרונות גועשים, דברים לשתף.

דחפתי שם, לחצתי פה.
חיממתי אותו עם מחשבותיי
עד לצורה סבירה,
קראתי, נלחמתי
עם כל מילה.
דיו נוזל כמו דם.

הכול זוהר מבפנים,
בולע את המפתח,
נשבעתי לא לשכוח לעולם,
לא לשכוח כמה היה חשוב לי
ללוש את החומר.

אבל, השנים צרכו את הימים.
והשירים?
קצת הצטמקו, נהיו קשים,
מחשבות מתחבאות.
תשוקה? כמו לא הייתה.

אך ככה הם דברים כתובים,
לאחד שמעצב חימר עם מילים.
רווי ברגש, כתב סתרים.
בסוף מה שנשאר,
רק שירים.