לוקחת את העיפרון. מתחילה לצייר. הופכת את הקווים חסרי המשמעות
לגוף כלשהוא. שני גופים. שני גופים שמחבקים אחד את השני.
לא, זה לא נכון.
מוחקת את הידיים המחבקות. משנה את הקווים חסרי המשמעות. עכשיו
יש שני גופים. אחד מול השני.
משנה קצת את הזווית של הפנים שלה. היא מסתכלת למעלה, מסתכלת
עליו. כאילו היא מנסה לראות מה קורה בתוכו.
לא, זה לא נכון.
משנה עוד כמה קווים חסרי משמעות.
עכשיו הפנים שלו מסתכלות עליה חזרה. העיניים שלו בוהות בה.
לא, זה לא נכון.
משנה שוב. עכשיו אין לו עיניים. מוסיפה לה דמעה על הלחי.
עכשיו יש שני גופים. שניהם אחד לי השני, נוגעים, אבל לא
נוגעים. מתעצבנת. קורעת את הדף הזה לשניים.
עכשיו יש שני חלקים של דף.
ועל כל חלק בנאדם בודד אחר.

קשים חייו של אומן.