אין מוצא ללב כואב
אף לא בתפילה
עמוקה ככל שתהיה
האהבה תרדוף אותך לנצח
כפרנויה במסווה
של רומנטיקן.

ואין לדעת מאיפה
תבוא הרעה
הטובה
הבאה
שכן אינך יכול להסתכל סביבך
למקומות שכבר ראית
ולא ראית מעולם.

קשה לחיות את הרגע
במיוחד כשהרגע כואב
צורב
שורף אותך
מבפנים
מבחוץ
ללא מרגוע.

כאשר הקול קורא
אתה נענה
והאלוהים שולח
נחמה
בצורת אהבה
אך גם אותה
הוא בסופו של דבר
לוקח.

ואם יש מאזין לדבריי
הידע למה כוונתי בזו?
או שמא ינחתו מילותיי
על אוזן
ערלה?