|
ערגה לו בעדנה
עד שבא...
אז עלה הפזמון מבשרה
ליישם את חלומה
על שני לבבות
שהתפעמו בלילות
ממילים בלי מראות,
מתחושות ללא דמויות.
פעמון רונן כל הלילה
בהד ממושך
לשניים שגופם נעשה אחד
בזיו ארגמן מפולש מלוא החלל.
בליל שימורים עם אופק טהור
נהיו השניים כים הגדול-
קרעו אופקים חדשים אל שחר המחר;
לא רצו להחמיץ גיל הווייתם.
15/01/04 © |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.