|
ערגה לו בעדנה
עד שבא...
אז עלה הפזמון מבשרה
ליישם את חלומה
על שני לבבות
שהתפעמו בלילות
ממילים בלי מראות,
מתחושות ללא דמויות.
פעמון רונן כל הלילה
בהד ממושך
לשניים שגופם נעשה אחד
בזיו ארגמן מפולש מלוא החלל.
בליל שימורים עם אופק טהור
נהיו השניים כים הגדול-
קרעו אופקים חדשים אל שחר המחר;
לא רצו להחמיץ גיל הווייתם.
15/01/04 © |
|
|
זה רק אני שלא
מצליחה לקבוע אם
יצירתי היא
הקראה, פרגמנט
או קול נוע?
זו שכל יצירותיה
הן סיפור קצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.