קור.
צהבהב, מצח גבוה, בתנועה איטית
כרכרת עץ ישנה, שני גלגלים חורקים
עכשיו הוא יסיט מבטו, המים בנהר קפואים
פותח את פיו, צועק בצרפתית: ערמונים מטוגנים.
בנות.
אבן שפה, נעל עקב, העיניים מלטפות
את גרבוני התחרה
רגל ועוד רגל, פיסול מרשים בשיש
קרימזון, היא לוחשת
בשפה זרה.
קור, בנות.
הברווזים לכיוון אחד, ואני שט לאחר
חנות המקטרות מימיני, לחיצת יד למוכר.
מכחול דקיק, בתנועה מהירה
צובע קווי מתאר נערה;
נהר אירופאי עמוס תיירים
שחקנים בגלויה, כבכל הבקרים.
ובקצה הרחוב,
עוצר לחשוב.
שמיכות הפוך עוטפות
כריות רכות, תומכות
ובשר ברווז -
מוגש בארוחות. |
