וקולה מהדהד בראשי הסחרחר,
זהו זה ניגמר...
ואני עומד המום,
מביט לי אל הים,
ואיך זה שלפני יומיים
היה הכל מושלם?
הבטנו יחד בשקיעה,
שחינו ערומים,
היינו ביחד,
צחקנו ביחד,
עשינו כיף חיים...

ופתאום,
בלי שום הזהרה,
כאילו כלום בינינו לא קרה
היא פרשה לה את כנפיה,
ועפה למרחקים...
ידענו שהיום הזה יגיע,
ידענו שבסוף זה ייגמר,
אבל אילו רק יכולתי
להחליף יום זה באחר...

ואני נותרתי כאן,
ונותרו תמונות רק למזכרת,
והיא עזבה אותי
לנדוד במרחקים,
אבל אני אומר
שבסוף יהיה בסדר,
למרות שאני שבור מבפנים...

אבל מאז כבר קצת גדלתי,
היום אני כבר מבין,
אסור להתאהב בפרפר
שמסתובב לו בשמיים,
הוא רוקד את מחול הכוכבים,
את  ריקוד החופש..

ואם אתה אותו תלכוד,
על עצמך על תעבוד,
כי יום אחד גם הוא יפרוש כנפיו
ויעוף למרחקים,
ואתה,
רק תעצום את העיניים,
תושיט יד לשמיים,
ודמיין אותו שוב איתך..
כי לא נותרה לך כל ברירה...

ואני נותרתי כאן,
ונותרו תמונות רק למזכרת,
והיא עזבה אותי
לנדוד במרחקים,
אבל אני אומר
שבסוף יהיה בסדר,
למרות שאני שבור מבפנים...