פעם, בעיר נידחת, חי לו איכר פולני ופשוט. בתור איכר היה קם כל
בוקר בחמש, וחורש את השדות. כל יום היה חוזר הביתה בערב,
ומתלונן על כאביו ומצבו הנפשי והכלכלי הקשה. עברו ימים, חודשים
ושנים, ומעל הכל, עברו יותר מידי עשורים בצורה הזאת. כל עשור
חדש, היה יושב בפסגת הגבעה שליד שדות ביתו וחושב לעצמו "האם
יכול היה להיות אחרת?"
חשב, ישב, ושוב פעם חשב "האם נגזר עליי לחיות חיים שכאלו?"
בעשור ה-7 לחייו ישב שוב, כמנהגו, על פסגת הגבעה שליד ביתו,
וחשב על החיים שהוא באמת היה רוצה.
חשב ועשה הוא קנה לעצמו שני סוסי פוני. הוא אהב אותם כל-כך קרא
להם בשמות, חרש איתם את השדות, ומה לא עשה עם שני סוסיו
המיוחדים (בשבילו). כעבור זמן מה התחיל שוב להשתעמם ובעשור ה-8
ישב על הגבעה, ושוב חשב וחשב, ואמר לעצמו שאלו הם חייו, ושאותם
אי אפשר כבר לשנות. חזר לביתו, ורצה לעבוד עם הסוסים, אך שכח
את שמותיהם ולא הצלייח להבדיל ביניהם. בתחילה צבע אחד מהם, אבל
הגשם הוריד את הצבע. בשנית גזר את זנבו של האחד, אבל עקב תאונה
גם זנבו של השני נקצץ. אחר כך חשב על רעיון מהפכני: לגזור את
הפוני של אחד מהם, אבל מאז הסוס לא התנהג יותר כסוס אהוב,
ולאחר זמן מה מת.
ישב בעשור ה-9 האיכר על ראש הגבעה, והפעם לא חשב על חייו, אלא
על משהו אחר לגמרי. אם גוזרים לסוס פוני את הפוני, הוא עדיין
יהיה סוס פוני?

אולי אתם תענו לי על זה?!