אני הוא הצייד,
שאורב לך,
עוד מעט תהיי
בין זרועותיי.
כי אין לך שום סיכוי,
אני אומר לך
אם ארצה שתהיי
בחיי.

אני  הוא הצייד,
אני הוא בעל הרשת,
איתה עוד אצוד
את הפרפר,
פרפר הלהבה
שעל הלב לוחשת,
שלמענו הכל מותר.

פזמון:    שוב אני נפגע,
           ומתגעגע
           להרגיש שוב בתוך עננים
           אני לא מספר,
           ואיש לא יודע
            מה קורה אצלי בפנים..

שוב אני לבד,
אוחז לי ברשת,
יושב ומחכה לאהבה
כמו הצייד
אני יושב בחושך,
מחכה לקצת קרבה..

ואז אני מוצא
קצת שלווה ושקט,
אולי יש ניצוצות של אהבה
רגעים קטנים,
רגעים יפים של אושר
-והניצוצות שוב הופכים לאכזבה..

        פזמון

ואז אני מחליט,
להניח את הרשת,
כי הצייד כבר תם זמנו
האדמה החרוכה
-הצמיחה עשב דשא
-ואני מרגיש מת בתוכו..

      פזמון