מצאתי את עצמי בתוך עולם מחורבן, או בעצם בתוך דממה .
וחיפשתי שם את הפרח, שיקצור את הדימעה.
שזלגה ממני במין עצבות, פנימית ומרירה ,
ועד שהיכרתי בעצמי, התמונה הייתה כבר שחורה .

ניסיתי לפרוץ אלייך דרך כולם , אך לא פרצתי דרך עצמי.
ואיך אהיה שלם איתך, כשאני לא שלם איתי ?
ורוחות מנשבות לא עוטפות , לא לוקחות אותי לשום מקום,
ובלילות הקרים והרחוקים, אני תוהה האם היה זה חלום ?!?

  כשגבולות חדשים לאט מתרחקים,  והשמש נהיית לי שחורה.
   ואור ירח פותח פצעים , זיכרונות אהבה ארורה.
   ושירה נכתבת מתוך כאבים , ומתוך אי השפיות .
   נסגר בתוך עצמי ובונה לי עולם של אלף צלמי זהות.

בניתי לי עולם של פצעים מדממים ופתוחים ,
כשחרוטות בו צלקות פנימיות והרבה חתכים .
זרת לי מלח על פצעיי שנה אחר שנה .
וזרי פרחים לא הוכנו טרם עת ,לצעדת הפרידה האחרונה .

   וגבולות חדשים גם הם מתרחקים, כשהשמש נהיית שיכורה.
   ואור ירח מכאיב עמוק בפנים, מאיר מציאות אפורה.
   ושירה נכתבת  מתוך תיסכול, ומתוך ביטחון נאבד.
   שסוגר ופותח פצעים, ומותיר אותי די לבד .

 וגבולות חדשים גם הם אפורים אסורים, כשהשמש נוחתת
שבורה.
   ואור ירח צורם צורח, בוהק מאיר מבליט כיעורה.
   ושירה נכתבת מתוך זיכרונות, געגוע חדש ישן,
   לשימחה שבלב , לפריחת הרגשות
               שאת לקחת מכאן.....