משב רוחני חולף
דרכי בניחוחות גשם.
עלים בעצים מזמרים
את שירת המטר הקרב,
ציפורי הנדודים סיימו
לארוז מטלטליהן,
מתכוננות למסע הבא.
להט הקיץ בתוכי
מפנה מקום
אט אט
לרעננות העונה הבאה,
ואני זורמת את כוחה
של תובנה עתיקת יומין -
שבתי למהותי הראשונית.

עונות השנה חולפות
ברצף מעגלי,
כפי שאנו נעים
במשעולי החיים.
אותותיהן מותירות בנו מטובן,
כמו גם מכבדותן.
ואנו הולכים הלאה -
רק כדי להגיע
אל העונה הבאה.

נגיעותיי בסתיו שחלף,
כמו גם בקיץ לפניו,
מחברות אותי לתוגה
הכל כך מוכרת
המאפיינת בדידות.

בחורף זה אגע בה במגע אחר.
מגע מרפרף,
מהוסס,
כזה השואל שאלות הפונות קדימה,
אל אותו מקום מופלא,
לא מוכר
מקום שחיפשתי

מאז יומי הראשון.