"אמא, למה את לא מספרת לי?
אמא, למה אני לא יודע מי זה אבא?
היום הייתי בכיתה, המחנכת שאלה את כולם במה ההורים עובדים,
כשהגיע תורי, שתקתי, 10 שניות של שקט שדקר לי בפנים, 10 שניות
שעברו לאט לאט, הדמעות היו בגרון אבל לא נתתי להן לצאת.
אמא, למה את לא מספרת לי?
היום בהפסקה, מישהו רב איתי, הלכנו מכות, פתאום הוא צעק לכולם
שאני מסכן ושאני יתום בגלל שאבא שלי נהרג במלחמה,זה נכון אמא?
הוא נהרג במלחמה?
למה את לא מספרת לי?
היום בא אליי חבר מהכיתה הביתה, איפה אבא שלך הוא שואל אותי
פתאום אמרתי לו שאבא שלי חוזר ממש מאוחר שכבר מחשיך, הוא אמר
לי שני שקרן ואמר שאבא שלי בשמיים, אמרתי לא שזה לא נכון ושהוא
יכול לבוא לבדוק בלילה.זה נכון אמא?הוא בשמיים?
למה את לא מספרת לי?
מה?כולם יודעים חוץ ממני? יש לי חור בפנים. אני צריך שתעזרי לי
לסתום אותו.
מאוחר מדי, אני כבר לא יכול לבוא ולשאול אותך, למה את לא באת
וסיפרת לי אף פעם?
כל מה שהייתי צריך זה רק שם מזויין, שם שייענה לשאלות, שאני
אוכל להפסיק לשקר, שאני אוכל לספר.
למה את לא מספרת לי?
הלילה כולנו  הלכנו לשבת  עם סיון, היה לה בייביסיטר בבית ליד,
עם סיון היה לי קשר מיוחד אני לא שוכח אותה אף פעם כי היא
הנשיקה הראשונה שלי ואת לא יודעת את זה אמא, אבל כשכולם ישבו
בפנים סיון קראה לי החוצה ושאלה איפה אבא שלי, אמרתי לה את
האמת, אמרתי לה שאני לא יודע והוספתי שקר קטן אמרתי שגם לא
איכפת לי.
למה את לא מספרת לי?
הלילה לפני שחזרתי מהבסיס, המפקד שאל עליי, שאל על המשפחה,
סיפרתי לו שאני בן יחיד, סיפרתי לו עלייך, אמרתי לו גם שאני לא
יודע איפה אבא שלי, שיקרתי לו, אמרתי לו שאני לא בקשר עם
אבא...כאילו שאי פעם הייתי...
אני כותב את המילה הזו אבא ואני אפילו לא יודע איך היא נשמעת
אף פעם לא הגיתי אותה,א-ב-א מילה רחוקה ממני.
אמא, כבר מאוחר מדי, אני לא אצליח להתקרב אלייך, אני פוחד,
אולי אני פוחד לדעת?
אני מבטיח שאני לא אכעס עלייך, אני באמת אוהב אותך למרות שאני
לא אומר לך את זה, אני יודע שקשה לך,את תספרי לי פעם?
לפני חודשיים הייתי בן 22, 22 שנים זה הרבה, אני כבר ילד גדול,
22 שנים ותמיד היו לי שאלות, אף פעם לא שאלתי אותך, אני אפילו
לא יודע למה לא ניסיתי, לא נורא אמא, התרגלתי, אולי אני לא
חייב לדעת, אולי אני לא צריך לדעת,אולי ככה יותר טוב לי ולך.
אמא למה את לא מספרת...?"