בשעה שש בבוקר אמא העירה אותי והזכירה לי שהיום כל הכיתה נוסעת
למוזיאון ושאני צריך להתעורר מוקדם ולהיות כבר בשעה רבע לשבע
בכניסה למתנ"ס איפה שהאוטובוס יקח את כל הילדים, חוץ מאלה
שגרים רחוק יותר והוא יעצור להם בדרך וחוץ מאלה מהדרום שאין
להם כסף לטיול והם לא יבואו וחוץ מעמית שכבר שבוע לא באה לבית
ספר כי היא חולה אבל מתן אמר לי שאבא שלה הרביץ לה חזק והיא לא
יכולה ללכת.

אמרתי לאמא שאין לי כוח לקום ושאני לא רוצה ללכת למוזיאון
הדפוק אבל היא אמרה לי שאני אקום תכף ומיד אחרת היא לא יודעת
מה היא תעשה לי, אבל אני יודע שהיא לא תעשה לי כלום כי היא אף
פעם לא עושה, וגם סבתא אומרת שאני תמיד עושה מה שאני רוצה אבל
זה בגלל שאני הילד היחידי בבית ואין לי אבא ואמא תמיד מוותרת
לי. אבל אז עומר צלצל בטלפון ואמר לי שיש לו משחק חדש בגיים
בוי של קווידיץ' שהוא יביא לטיול אז התלבשתי תוך דקה ורצתי
לאוטובוס וגם שכחתי את הסנדוויץ' והבקבוק מיץ פטל שאמא הכינה
לי. אבל לקחתי בכיס את הפלאפון וגם את הגיים בוי שקיבלתי לפני
חדשיים ביום הולדת.

במתנ"ס לא היה כמעט אף אחד וכולם אחרו ובייחוד ספיר שההורים
שלה הביאו אותה בשבע וחצי ורונית התעצבנה וצעקה על ההורים של
ספיר שבגללם כולם מחכים ולא יכולים לצאת לטיול ושמחכים לנו
במוזיאון, אז אבא של ספיר אמר לה לבוא רגע הצידה ושמענו שהוא
צעק עליה מאד חזק ואחרי זה היא חזרה ולא דיברה חצי שעה ועומר
אמר בוא נתערב שהיא בכתה כי האף שלה אדום ומגיע לה כי היא מורה
דפוקה אבל לדעתי זה היה רק בגלל הקור.

היה מאד קר ויולי באה רק עם טריקו וכל הזמן רעדה ואז אמא של
ליאור שהיא ההורה המלווה נתנה לה סוודר שלה ואמרה לרונית איך
נותנים לילדה לצאת ככה מהבית ורונית לחשה לה באוזן משהו שלא
שמעתי.

באוטובוס עומר הוציא את הגיים בוי החדש שלו וכל הבנים באו
לראות והוא אמר לכולם שזה עלה שמונה מאות וחמישים שקל וכולם
אמרו יווו איזה קווול וגם הבנות אומרות שעומר הוא קול ומתן
אומר שהוא משוויץ בגלל שיש להורים שלו הרבה כסף והם קונים לו
כל מה שהוא רוצה ואני כבר לא הוצאתי את הגיים בוי שלי מהכיס
בכלל כי הוא לא היה שווה יותר. אחר כך צלצלתי לאמא בפלאפון
ואמרתי לה שגם אני רוצה את הגיים בוי החדש שעולה שמונה מאות
וחמישים שקל אז היא אמרה שאני אשכח מזה אז אמרתי לה שגם לעומר
יש ושגם אני רוצה ולמה לעומר יש ותמיד לי אין כלום והיא אמרה
לי שיש לי כל מה שאני צריך ושזה שגעון להוציא שמונה מאות
וחמישים שקל על משחק דבילי ואמרתי לה שאני שונא אותה.

אחר כך הגענו למוזיאון אחד שאני לא יודע בדיוק איפה הוא וכל
הילדים נכנסו והיתה שם מדריכה שרצתה להסביר לנו על הכל אבל
הילדים עשו המון רעש ורונית אמרה לכולם להיות בשקט אבל הילדים
המשיכו לעשות רעש והיה שם הד אז כל הבנים צעקו אוי יוי יוי יוי
יוי יוי יוי יוי יוי אלי גוטמן מת, ואמא של ליאור שאלה מי זה
אלי גוטמן אז כולם אמרו לה שזה המאמן של באר שבע והיא שאלה ממה
הוא מת אז אני הסברתי לה שהוא לא מת וזה רק שיר של האוהדים
ששונאים אותו והיא אמרה שהם קופים מפגרים אז אמרתי לה שהיא
בעצמה מפגרת אז היא אמרה אותי לרונית אבל רונית לא עשתה לי
כלום.

אחרי המוזיאון נסענו ליער גדול שאני לא יודע בדיוק איפה הוא
וכולם ישבו מסביב לשולחנות עץ ואכלו את מה שהם הביאו מהבית ולי
לא היה מה כי שכחתי בבית והייתי מאד רעב אז חטפתי למאיה את
הסנדוויץ' וברחתי לה והיא רדפה אחרי אבל עד שהיא התקרבה אלי
בכלל כבר גמרתי לה את כל הסנדוויץ' והיא התחילה לבכות ובעטה בי
אז בעטתי בה בחזרה חזק והיא נפלה על הבוץ והחולצת בטן שלה עלתה
למעלה וראו את כל הבטן השמנה שלה וגם את הצלקת ואמא של ליאור
באה ואמרה לי שאני מופרע אז אמרתי לה תשתקי מפגרת אז רונית באה
ואמרה לי לעוף מפה אז אמרתי לה שלא בא לי לעוף אז היא תפסה לי
חזק ביד ולקחה אותי משם ואמרה לי שהיא תדבר עם אמא אז אמרתי לה
שתדבר.

אחר כך באוטובוס חזרה הביתה הושיבו אותי לחוד ורונית אמרה לי
עוד פעם שהיא תדבר עם אמא שלי אז אמרתי לה עוד פעם שתדבר. אחר
כך חזרנו למתנ"ס והלכנו הביתה וחיכיתי לאמא עד הערב שהיא תחזור
ובינתיים שיחקתי בגיים בוי הישן הדפוק שלי, וכשהיא חזרה היא
שאלה נו איך היה אז אמרתי לה 'סדר, והיא שאלה איפה היינו אז
אמרתי לה לא יודע.