יונה לוי גרוסמן / באדמת מישור |
התפתלה דרכי
מטה ומעלה,
ערמומית כפתן
מטלטלת אותי ללא רחם
ממאנת להירגע.
שחורה היא דרכי
מבהיקה מחלקות באור השמש
מתרוממת להכעיס
מעל פני האדמה.
נאחזת אני בדרך
לבל אפול,
נאחזת לבל אחליק
מרוב פיתולים וטלטלות.
נאחזת גם
אם מנערת היא אותי ממנה.
והשיבולים מסביב
קוראות לי אליהן,
בואי!
זהובות אנחנו,
בשלות אנחנו
יודעות אנחנו ללטף,
והאדמה רכה.
בואי!
שכבי בינינו.
מתוך ספרי "האהבה היא אי שפיות" בהוצאת ספרית הפועלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|