הנקישות חסרות הקצב של הגשם אשר טפפו על שמשת החלון, לא היה
בהם מספיק כדי להעיר את הנערה מבעוד מועד. גם קרן אור ירח
חומקנית שהגיחה מבעד לפרצה בין עננים, לא עשתה כן.
עיניו של אדוארד עברו על פניה השלוים, שיערה השחור נח, כעטרה
המקשטת בובה. תחת עפעפיה העצומות נעו עיניה בקצב חולמני, כשעל
שפתיה חצי חיוך.
מבטו ירד במורד צווארה והתעכב בקימור שהתוו כדורי שדיה בכותונת
הלבנה שלבשה, ובבליטות הקטנטנות של פטמותיה, החיוך של אדוארד
התרחב ובזוית פיו עמדה טיפה של רוק, כדמעה המסרבת להתנתק.
טיפות הגשם שנשרו על פניו זלגו במורד לחיו בנהר של מים ולכלוך.
כף ידו התמקמה על זגוגית החלון כמנסה להגיע למיטה. על הקיר מעל
הבחין אדוארד בצלן של אצבעותיו והחל להוריד את כף ידו במורד
הזכוכית כשמבטו עוקב אחר צל-אצבעותיו הערטילאיות המגפפות את
גופה. עד שהמשקוף חסם את אור הירח ומנע מצל-אצבע לדעת את החלק
התחתון של הנערה.
הוא ידע את שמה, השם עלה מסערת מוחו הקודח, טניה, היא תמיד
חייכה אליו כשראה אותה חוזרת מבית הספר. היא היתה מהילדים
הבודדים שדיברו עם אדוארד, "אדוארד המפגר, המכוער", "אדוארד
הנכה", "טמבלולו", או השם שאדוארד שנא יותר מכל "אאדואארדד".
שם שלווה בדרך כלל במטח אבנים או בבעיטות ואגרופים. הוא ניסה
לומר את שמו בקול רם, אולם כל מה שהצליח לומר היה "אאדואארדד",
כמדבר מאפו יותר מאשר מפיו. "אאדואארד", בקול כעוס ורם יותר.
טניה הסתובבה במשכבה, ופרק ידו של אדוארד עלה מוכנית אל פניו
כאילו כדי למנוע ממנו לפלוט קולות נוספים, מחשש שיעיר את טניה
הנמה. הוא ראה בכף ידו את ניצב הסכין הגדול, ומבטו עבר על הלהב
מתחילתו ועד סופו. הוא נזכר מה עליו לעשות.
"אולי בסוף נצליח..." אמרה טניה מתוך שינה. אדוארד דחף את
החלון מעלה, החלון נעתר בלא התנגדות. הוא התגנב אל תוך החדר.
טיפות גשם נפלו ממשקוף החלון הפתוח, והחלו להקוות על רצפת העץ.
רוח קרה נשבה כגל ים אל תוך החדר, מרעידה את עלי הכותרת של
הפרחים באגרטל על השולחן, מנענעת את שערה של טניה כעלווה של עץ
ביום אביב נעים.
אדוארד התקדם לעבר המיטה, מתבונן כיצד חזה של טניה נלחץ כנגד
הכותונת בשעה שהיא התמתחה. ידיה הצטלבו מעל לראשה, גבה היה
כפוף. סהר מושלם של שד הציץ מבעד לכותונת הלבנה, נחצה לשניים
על ידי הכתפיה הדקה. פיו התמלא בריר כממתין לסעודה דשנה, הוא
לא הבחין כיצד הריר זולג מבעד לשפתיו הפשוקות. ליבו פעם בקצב
מטורף, הוא הריח ריח מתקתק של אפרסק. תן ילל בפתאומיות. |