|
ניגש אל החלון מהרהר אל השמיים
מהו צבעו של הגורל בשעות בין הערביים?
אני סוחב את גופי יפה זה רק שהלב כואב
יוצא לבית קפה מחפש לחוש בכל מה שמסתובב
ראיתי קצת עולם ומשהו נלקח ממני
כיום כל חלום קטן נחלק אצלי לחצי
הדרכים כולן סלולות ויש סומק לחיים
כל כיוון הוא יותר מדי רחוק אז נישאר פה בינתייים
וכשהיא לצידי יושנת בריחות הפרח
אני נכנס לחלומה ועימה בורח
אל מקום שלו שבו ארגיש רעב
למהלומות הלב שמהם אני לעיתים שוכח
איני רוצה לצמוח אלא יותר להתגלגל
לשאוב עוד כוח מפניו של השואל
מחפש תשובות בכתבים עתיקים בסתר
לא מהופנט מהאורות הזוהרים שמסתירות את שקר
בעולם שלנוח על הגב הפך מעט לפשע
תשלחו לשליט מכתב כי אני אוחז ברשע
אילו ידעתי טעם השתיקות הייתי בוודאי דומם
אך במקום כזה מחפשים את חולשותיו של האחר
ולוקחים את לבו הפועם |
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.