אני הולכת על גדת הנחל,
וכל הנחלים זורמים אל הים.
החכה שעונה על כתפי,
כי יש הרבה דגים בים.

וכשאגיע אליו, והגלים נאספים אל ברכיי,
אשליך את חכתי על המים,
ואדוג דגי זהב.

לוייתנים ומדוזות יעמדו בדרכי,
אך אני אתגבר-
ונצנוץ הקשקשים יבוא לעזרי.

וכל דג שאדוג, קורן יופי וחן,
יפתח אליי את פיו וישיר את שירת הים.

אז אפקח את עיניי-
מענן תפציע קרן שמש,
והים כולו ינצנץ אליי זהב.




לא לא, זה לא שיר,
זו מהתלה.