כל בוקר איך שאמא קמה
היא שוטפת פנים, מצחצחת שיינים
מביטה למראה הישנה במקלחת
יוצאת מנגבת את עצמה,
רצות לה כמה מחשבות גאוניות
איך לעשות את העולם טוב יותר
אולי הבוקר הזה היא תצליח.
וישר היא מתחילה להתאפר
מורחת על עצמה שכבות של איפור
בכל מיני צבעים שרק תרצה
צובעת את עיינה
את עורה, שהיה פעם יפה
מורחת היטב היטב שלא ייראו
והיא יוצאת מהבית, בדרך מחייכת לשכנים
יוצאת לסידורים שאף פעם לא יהיו מדויקים
באמת שהיא מחפשת עבודה.
אבל זה לא ממש מצליח
פוגשת אנשים אוספת חוויות חסרות משמעות
בודקת שהאיפור לא נמרח.
אמא שלי היא מסכה מהלכת
דווקא מסכה יפה בכל מיני צבעים
אבל מי באמת יודע מה הולך לה בפנים?
ואם רע לה, ואם היא חולה?
ואולי היא קצת משוגעת
אוי והסרטונין לא מופרש במוח
והיא מכורה לסרוקסט
אמא
היית חייבת להעביר את זה גם לי?!
אבל את יודעת מה ההבדל בינינו אמא
שאני יוצאת החוצה בלי מסכה
ואת לא
את כל התסבוכים שלך את מאפרת
ואני יוצאת עם עיינים אדומות
זאת לא בושה להודות בחלק הכואב שלנו
ואת מפנימה אותו, מתכחשת
בערב שכולם כבר מתעייפים ללבוש מסכות
ובייחוד את
ואת נכנסת לאמבטיה
שוטפת ומורידה הכול
המסכה יורדת לביוב
ואת נשארת בתוך עצמך
כלום לא יוצא
הכאב נשאר אותו כאב
ואני שונאת את זה אמא
מה רץ לך שם בפנים
תפסיקי להיות מה שאת לא
ותודי שהחיים שלנו צולעים
צולעים כמו הרגל של סבא
העיניים נסגרות לי
ותמיד שאני מתעצבנת
אני לא יכולה לכתוב
תלכי לישון עכשיו
אמא
מחר אולי תשני ת'עולם ליותר טוב.