מראה של בריאה.
מה כבר אפשר לחשוב? מה אדם יכול לחשוב?
יום אחד אתה קם קצת יותר מוקדם מהרגיל, לא יודע למה זה קרה.
אתה מסתכל על הזריחה, כמה שהיא מובנת לך, אבל אף פעם לא נכנסת
לעומק הדברים. מה היא עושה שם כל השנים האלו?
מה זה שהיא מחממת אותנו?
זה סתם במקרה או זאת הכוונה?
שאלות כאלו אף פעם לא שאלת את עצמך. למה?
כל חייך אתה מסתובב עם שאלות.
כל אחד שיענה לך, לא ייתן לך תשובה אמיתית.
מה היא ההרגשה שבאמת אתה מרגיש שענו לך?
מה יקרה יום אחד כשיענו לך? איך תרגיש? האם משהו ישתנה אצלך?
ישנן הרבה השערות, ללא תשובות.
אתה הולך לטייל ולא מוצא כלום. אתה מחפש מה יקרה עכשיו, אתה
תמיד רצית לראות דברים אבל לא מצאת מה יהיה. חיפוש עצמי זה מה
שכל אדם מחפש. מה יהיה לי הדבר הבא?
אתה יוצא אל העולם בסימן שאלה אחד גדול
וממשיך לחפש את מה שאתה רוצה, אבל אתה לא יודע מה ואתה מת עם
סימן שאלה.
מי באמת יודע את התשובה?
כנראה שאתה עוד אחת מהבובות בתיאטרון החיים.
קיימת אשליה שאולי אתה הוא הנבחר, שאולי אתה תשנה, אבל לכולם
יש אותה גישה, למרות שאחרים ניסו אני אצליח. יש כאלה שמצליחים
ויש כאלה שלא, אבל אתה אף פעם לא יודע אם אתה זה שיצליח. עוד
אחד מסימני השאלה שישנו את חייך.
כל דבר בחייך גורם לך ריגושים.
יש כאלה שהריגושים לא מגיעים אליהם. מה ההבדל? למה קיים חוסר
איזון? מה יהיה?
אתה קם לחיים, שאפילו אתה לא יודע אם תמשיך לשרוד מחר מחרתיים.
מה, גם מחר יש סיכוי שתמות. אין איזה סוג ביטחון מסוים שייתן
לך ביטחון.
יש לפעמים שאנשים שקשה להם בורחים. לא חלק, כולם. יש לכל אחד
סוג בריחה - שינה, קריאה, לימודים ויש כאלה שבורחים על ידי
דיכאון. כשאתה נכנס לדיכאון אתה כבר ברחת מהרעיון שאתה יכול
לנצח. יוצא מנקודת הנחה שאין מה לחיות. גם אלו שחיים הפוך, הם
גם בורחים ואלו הם שחיים חיי יהירות, יש משפט מעל הראש שלהם:
"הגעתי למעלה, אני יושב על הברכיים של אלוקים, אין למה
לדאוג."
אדם תמיד צריך לדאוג. תמיד להיות דרוך, כי אי אפשר לדעת מה
יקרה. לא פרנואיד, אלא מוכן. מצב זה ייגמר רק אם ימציאו מכונה
לגילוי העתיד, עד אז ....
חיים.