שני מיכאלי / לילות לבנה |
עם זריחת כל ירח
לבוא חרש אל יצועי
מן כמיהה שלא נגמרת
מסיבה לא מובנת
לא משתנה רצוני
וכשמואיל אתה לשלוח סימן
ולו אחד קטן
הלובש צורה ככיסופיי
אז חיוך יעלה ויבוא
על אלו פניי
וכשתגיח מנישתך אליה אתה בורח
מן דרך שסיגלת לך
ורק לך המפתח
הו אז, לא אדע אושר
כאותו רגע נדיר הנוצר
ורק אלייך אהובי
בלילות לבנה אגהר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|