עמית נויפלד / הטיפה המרה |
שבו טובעים ריגשותי בדממה
מחר אלך לכובסות ואבכה
ואמר להן, הייאוש מרזה
והן ירקדו לפני במשמני גופן,
כפי שאת בגדת לפני, בלעדיי
ורסיסים של זעם יינתזו מן הסלע
היישר אל פניי החיוורות מן הליל
ואז ייאספו אל הסל הקלוע
ומתי מעט יעלמו אל האין
עד דגנים של לילה
יצופו בראש בבוקר אחרי
יזכירו אותך כמתוך ערפל
ישכיחו אותך
עת הבר יפתח
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|