|
נשים קטנות
ואדומות
מעלות בי זכרון עמוק
וישן
של בתים רחבים וצפופים
מאד, ושל דשאים
קטנים
והמון ילדים
השמש זורחת, שוקעת, הולכת
ובאה
אני עומד על ראש גבעה
ואדמונית לצידי
אדמונית החורש.
מה רב רצוני לדעת
את האדמונית שכרגע
איני יודע אפילו את שמה |
|
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.