השעה 22:13, חמש שעות אחרי שיצאתי מהבסיס, יושב בבית על חצי
א', מדליק סיגריה, מחשב וקומקום, שורף זמן ובפנים הכל כבוי.
יש לי אמא שדואגת לי, היא יודעת לבשל וגם מבשלת בשבילי. לא
נותנת לי מנוחה, הלוואי והיתה מוצאת מישהו שיאהב אותה חזרה,
אולי תעזוב אותי לנפשי.
יש לי גם חתולה שרוצה שאני אעשה לה נעים, זה כל מה שהיא רוצה,
שיהיה לה נעים.
יש לי כוס תה ומסך עצוב ולא שקט.
אוסף אלבומים נפלאים שיכולים להוריד ולהעלות כל מיני רגשות.
יש לי שריטה בין הורידים שכבר לא רואים.
הכל מגליד, גם הרגעים הטובים.
יש לי ים של פוטנציאל בתוך המגירה, היא תקועה.
היתה לי שדה ניסויים לרגשות, אבל השתעממתי וגם אותה עזבתי
ואיבדתי.
ואנשים אף פעם לא מעריכים.
אבל גם אני עישנתי ביום האחרון שלוש מאות סיגריות.
והשעה כבר 22:25, החתולה עדיין ישנה, התה קצת יותר קר, והחיים
שלי התקדמו בלי לזוז בעוד 12 דקות.