שבו ילדים מגדול עד קטון
ואשיר לכם שיר או בעצם סיפורון
איך אחותי את פיצ'ו איבדה
הוא נעלם או בעצם חמק מידה.

לאחותי היה פיקצ'ו גדול וצהוב
לא מהסוג שקונים ברוחב
זה היה פיקצ'ו שסבתא הביאה
קנתה אותו פעם ועד היומהולדת החסיאה

מיכל אחותי על פיקצ'ו שמרה
ולא השתמשה בו לשום מטרה
היא איתו היתה משחקת המון
ואף קשרה לצווארו פעמון

פיקצ'ו מדליק שמשמיע קולות
ובעיניו משובצות שתי מנורות
שדולקות ונכבות לפי הזמנה
רק צריך ללחוץ לחיצה קטנטנה

"פיקצ'ו החבר הכי טוב שיש"
אמרה אחותי כשהייתה בת חמש
"איזה עוד חרב יש בעולם
ששומר עלי ולעולם לא נרדם"

ואתמול, אבוי, שוד ושבר
פיקצ'ו נפל ונשבר לכל עבר
אחותי התיישבה והתחילה לבכות
כשמפיקצ'ו יצאו טיפות חיים אחרונות

תומר, בוא מהר, צעקה בטירוף
אך עד שהגעתי ראשו היה כבר ערוף
פיקצ'ו דימם את ברגיו ממנו והלאה
והחזיר נשמתו לבורא שלמעלה

אספתי עוד בורג אספתי גם אום
אך למען הפיקצ'ו לא היה אפשר לעשות כלום
אמרתי מיכל, נקנה לך חדש
אך הבכי גבר והמשיך ורעש

אין מה לעשות, חרצתי הדין
ונדמה היה שהיא מתחילה להבין
אך פתאום נזכרה באהבה הגדולה
ובכל השכונה נשמעה זעקתה

"אהבתי את פיקצ'ו אהבה עד כאב"
אמר לי מיכלי, במונולוג קורע לב
הוא לא עוד סתם דמות, כמו לכל שאר הילדים
בלעדיו טוב לי מותי, חיי אינם עוד חיים

ספרתי ברגים וספרתי אומים
בסה"כ היו שש עשרה אלף מאה שמונים
נאלצנו את כל הליכלוך לנקות
ומיכלי שלי המשיכה לבכות